דוד הבלר,
אני דור שני למשפחה המתמחה בענף האירוח.
אבי ניצול שואה, הסתתר 3 שנים ביערות פולין המושלגים. ללא קורת גג , ללא פת לחם, ובלי מקום בו יוכל להניח את ראשו בלילה.
לאחר ששרד את אימת השואה, נשבע אבי שביתו יהיה בית "שמכניס אורחים".
עם פטירתו, לקחתי על עצמי להגשים את צוואתו הבלתי כתובה, ולהעצימה.
מילדות חלקנו את ביתנו ואת אשר לנו, עם האורח. אווירת משפחתיות וביתיות, נתינה ושיתוף, זו המציאות הערכית בה גדלתי, ובה אני דבק. היא גם הובילה לתודעת שירות, ולמצוינות באירוח. לארח עבורי, זו דרך חיים.
אתם מוזמנים לשתות איתי כוס קפה ראשון בבוקר, ולפתוח את היום. ובערב כוסית של יין, לסגור את היום.
בין לבין, להתייעץ ולהיעזר בי, בתכנון ימי הטיול שלכם באזור.
אתם ברוכים הבאים להיות אורחיי .
